הכתיבה בעט לא מתה

staedtler_433_stick2

פה ושם אני שומעת הערות על העלמותם של אלמנטים מסוימים מחייהם של אנשים – משעוני יד ועד עטים.

אין ספק שיש טכנולוגיות שסיימו את חייהן וסופן להישאר במוזיאונים בלבד, בעיקר בתחום אחסון המידע – קלטות אודיו, קלטות VHS, דיסקטים 3.25" וכו'. ועם זאת, יש טכנולוגיות שלמרות שהשימוש בהן ירד בגלל טכנולוגיה מתקדמת יותר, הן עדיין זוכות לתשומת לב ואפילו לעדנה מחודשת. דוגמא טובה לכך היא תקליטי הוויניל. כולם היו בטוחים שעם כניסת המוזיקה הדיגיטלית והורדת השירים מהאינטרנט, הפטיפון ימות סופית. ולא כך הדבר – אלבומים חדשים עדיין יוצאים על ויניל בחלק מהמקרים, יש ביקוש ועניין בתקליטים ישנים, ופיינשמקרים של סאונד ומוזיקה יגידו לכם שעדיין אין תחליף לסאונד החם שמנפק תקליט איכותי, ושום מוזיקה דיגיטלית לא תחליף את הוויניל השחור והסקסי.

"הטכנולוגיה הזו מתה" היא אמירה דרמטית מדי, שלרוב לא מגובה בנתונים אמיתיים ומגיעה מכותבים שטחיים או אנשים שחושבים שהחיים שלהם מייצגים נאמנה את שאר העולם. ולכן, למרות הטכנולוגיה הנהדרת של מסכי המגע והטאבלטים, המחשב האישי רחוק מלמות; ולמרות שאנחנו מקלידים על מכונות כתיבה ומקלדות עוד מהמאה הקודמת, הכתיבה בעט עדיין חיה ומפזרת דיו לכל עבר. ולא רק זאת, הכתיבה לא נשארת בתחומים הקלאסיים שלה – עט, עיפרון, טוש, דיו, נייר – אלא גולשת לעולם הדיגיטלי בכל מיני דרכים.

אפשר לקרוא על כך בפוסט מעניין של דנה מויסון – מהעט לדיגיטלי: הכתיבה נולדת מחדש.

תגובה אחת על “הכתיבה בעט לא מתה”

  1. מירית :

    העט לא מת!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *